מכונית צהובה

פוסט ראשון, 14.11.2018

מרגע שהתחלתי לשים לב למכוניות הצהובות, אני לא יכול יותר שלא לראות אותן. ראשית העניין במשחק שְהַשְתִחְיֶה ואני משחקים עם הילדותים בזמן נסיעות משותפות. העקרון פשוט: מי שרואה מכונית צהובה, מכריז בקול גדול "מכונית צהובה!" וזוכה לתהילת עולם רגעית, הילת מנצחים קצרת מועד, רגע אחד קטן בטופ המשפחתי. הגדולה משנה מדי פעם את התקנות ואת שיטת הניקוד. יום אחד, כשהייתי לגמרי בַּזוֹן, היא ניסתה לפסול אותי כליל מהמשחק, ונבלמה רק בבג"ץ המקומי, הלוא הוא אמא.

כיום המצב הוא שגם כאשר הַשְתִחְיֶה ואני לבדנו באוטו, מנהלים שיחה עמוקה על עניינים שברומו, יכול.ה מי מאיתנו להכריז פתאום "מכונית צהובה!" והשיחה תמשך לאחר מכן כאילו דבר לא קרה. כאמור, גם כשאני לבדי ברחוב, אני לא יכול שלא לציין לעצמי את קיומה של מכונית צהובה כשאני רואה אחת כזאת.

העקרון הזה תופס לגבי כל דבר שנכנס למערכת הפילטרים שלי. אני כבר לא מסוגל, למשל, לדבר בלעדית בלשון זכר אל קבוצה שאני מנחה ויש בה גם נשים. זה עושה לי קצר במוח. אז אני מערבב מגדרית, ויש שיחות שזה מעורר, שאני יכול כבר לנהל על טייסת אוטומטית, כי אני כבר מכיר את התמלילים שלהן בעל פה. הבנאדם שמדבר אתי פשוט לא יודע שהוא וגם אני קוראים עכשיו טקסט, כי הטקסט הזה כתוב בשקוף על שקוף. אבל מרגע שהסטת את המבט, אפילו במעט, אתה יודע שיש משהו איפה שקודם חשבת שאין, או שפשוט לא חשבת, ואתה כבר לא יכול שלא לראות אותו. מכונית צהובה.

כשהיינו ברומא, הַשְתִחְיֶה ואני, ראינו המון מכוניות צהובות. בכלל, נראה שהאיטלקים מרשים לעצמםן ספקטרום רחב יותר של צבעים למכוניות. התרשמנו, אין מה לומר. התרשמנו ואז הסכמנו שהמשחק מכונית צהובה ברומא יפריע הרבה יותר לרצף החיים מחד ולא יהיה מאתגר מספיק מאידך. ככה זה עם דברים – הם צריכים קונטקסט. או אולי נכון יותר לומר – אנחנו צריכות שיהיה לדברים קונטקסט, כי בלי קונטקסט אי אפשר להבין את הסאבטקסט, ובלי סאבטקסט, הטקסט הופך להיות כמו טחינה בלי לימון.

אני לא יודע אם מי שכיום מנסים לאלף את האומנות, בהכרח ידעו להסביר למה הם כל כך מאוימים מפניה. קשה לי להאמין שמי מהם באמת סבור שהאומנות יכולה להכריח מישהו לעשות משהו. היא לא יכולה והיא גם לא רוצה. להכריח מישהו לעשות משהו, זה לעבוד סימפטומטית, והאומנות, כשהיא טובה, עושה עבודת עומק. היא יכולה לגרום לא.נשים לשים לב למכוניות הצהובות, ומרגע ששמות אליהן לב, כבר אי אפשר שלא לראות אותן.